<h1>ארחות חיים הלכ' איסורי מאכלות סימן פ'</h1>
<h2>דף ו.</h2>
ועל בשר שנתעלם מן העין אמרו ז"ל כל הלוקח בשר ושלחו ביד עם הארץ ואע"פ שאינו מוחזק בכשרות או ביד עבדו ושפחתו אין חוששין שמא יחליפו אבל [לא] ישלחנו ביד גוי אם לא היה בו סימן או טביעות עין או שיהיה צרור וחתום שמא יחליפנו וכתב הרשב"א ז"ל הבא להתיר בטביעות עין צריך לדקדק אם יש לו טביעות עין יפה שראהו תחלה היטב ודקדק בראייתו שמא סבור הוא שזה הוא ואינו אלא אחר לפי שפעמים שהעין משקרת.
הלוקח בשר שחוטה והניחה על גבי דף או תלאה במקל במקומות שהעופות או השרצים יכולין לישא וליתן שם אסורה אם לא בסימן או בטביעות עינא אבל תלאה במסמר וכיוצא בו מותרת שאי אפשר לעופות ולשרצים להחליפה. [נמצא ביד גוי במקום שרוב טבחים ישראלים ורוב המקולין מוכרין שם בשר שחוטה מותר שאין לחוש אלא לשרצים ולעופות המביאים ממרחק] ויש מן הגאונים שהורו [להתיר] בכל בשר שנתעלם מן העין. ואפילו בשר שנמצא מושלך בדרך בעיר שרוב מוכרי בשר ישראלים ולעופות ולשרצים [אין חוששין] כל שכן מי שהניח בשר בביתו ומצאה במקום שהניחה שאין לחוש אע"פ שאין לו סימן ולא טביעות עין אבל מצאה במקום אחר בדין הוא לחוש בכיוצא בזה שאני אומר אותה הלכה וזו אחרת ואפילו הניח עשר ובא ולא מצא אלא תשע חוששין שמא אותן עשר הלכו ואלה אחרות הן ולפיכך בכל כיוצא בזה אם אין לו סימן או טביעות עין אסור. הניח בשר בשוק של גוים יש מי שאומר שאפילו בא ומצאה במקום שהניחה אם אין לו בה טביעת עין או חותם אסורה וכן אם שלחה ביד גוי וי"ל שאם רוב טבחי ישראל אע"פ שרוב אוכלי בשר גוים ואפילו הניחה בשוק בין הגוים ומצאה במקום שהניחה מותרת. גדולה מזו אמרו בנמצא הלך אחר הרוב כ"ש זה שמצאה במקום שהניחה.
<h2>דף צה.</h2>
מקולין שמוכרין בו בשר שחוטה ונבלה אע"פ שרוב חנויות ששם מוכרין בשר שחוטה ולקח מאחד מהן ולא ידע מאיזה מהן לקח הרי זה אסור שכל איסור קבוע ונודע מקומו וניכר הרי הוא כמחצה על מחצה.
מצא בשר בשוק הרי זו מותרת חזקה מן הרוב שהוא כשר פירש שכל הפורש מן הרוב הוא פורש. והר"ם במז"ל כתב זהו דין תורה וכבר אסרו חכמים כל בשר הנמצא בין בשוק בין ביד גוי אע"פ שכל השוחטים וכל המוכרין ישראל. וכתב הרשב"א ז"ל ומה הפרש יש בין זה למי שלקח משם בשר ואינו יודע מאיזה לקח והלא זה וזה מן הקבוע. פירש זה שלקח מן הקבוע נפל לו הספק בקבוע אבל זה שמצא לא נפל לו הספק אלא בפירש ולפיכך מצא בשר ביד אחד ולא ראה אותו יוצא מן המקולין אע"פ שהדבר ידוע [שאין לוקח בשר אלא מן המקולין והוא אינו יודע] מאיזה מהן לקח מותר שכשפירש נפל לו הספק. אבל ראהו יוצא מן המקולין אסור ששם נפל לו הספק והוא קבוע. וי"ל שלא אסרו אלא בזמן שהיא בפני עצמה אבל נתערבה באחרות ואינה נכרת בטלה היא ברוב משום ספק ספקא. לפיכך מי שלקח בשר מן המקולין ואפילו חתיכה הראויה להתכבד ואח"כ נמצאת טרפה במקולין ולא נודעו חתיכות הטרפה בין שאר החתיכות והוא אינו יודע מאיזה מהן לקח כל מה שלקחו מן המקולין קודם שנמצאת טרפה זו מותר שלא נפל בם ספק בעודם בקבוע אלא לאחר שפירשן אבל לוקח מכאן ואילך אסור. בד"א בחתיכות חשובות הראויות להתכבד שאין להם ביטול ואע"פ שאין מקומן ניכר אבל שאר החתיכות מותרות דיבש ביבש מתבטל הוא ברוב. וראוי להחמיר ולאסור כל החתיכות שנשארו במקולין שאין הכל בקיאין בדברים אלו [ואם] אתה מתיר להן בשאינן חשובות קרוב הדבר לטעות וליקח אפי' מחשובות וכן אנו נוהגין.
<h2>דף צה:</h2>
ועל בשר שנתעלם מן העין אמרו ז"ל כל הלוקח בשר ושלחו ביד עם הארץ ואע"פ שאינו מוחזק בכשרות או ביד עבדו ושפחתו אין חוששין שמא יחליפו אבל [לא] ישלחנו ביד גוי אם לא היה בו סימן או טביעות עין או שיהיה צרור וחתום שמא יחליפנו וכתב הרשב"א ז"ל הבא להתיר בטביעות עין צריך לדקדק אם יש לו טביעות עין יפה שראהו תחלה היטב ודקדק בראייתו שמא סבור הוא שזה הוא ואינו אלא אחר לפי שפעמים שהעין משקרת.
הר"ף ז"ל כתב בשר שנתעלם מן העין מותר דאין הלכה כרב והני מילי כשמצאה במקום שהניחה בבית ישראל אבל לא מצאה במקום שהניחה כולי עלמא מודו דאסור. ובבית גוי אפילו מצאה במקום שהניחה חיישינן שמא החליפה הגוי בנבלה. ומהאי טעמא אין לשלוח בשר על ידי גוי או גויה ולא תבשיל דילמא אחליף ליה. וכתב הרמנ"ע והפנד"ה אסור להניח לגוי לשאת אותה בתנור מזה הטעם ואם נתן בה סימן מותר.
הלוקח בשר שחוטה והניחה על גבי דף או תלאה במקל במקומות שהעופות או השרצים יכולין לישא וליתן שם אסורה אם לא בסימן או בטביעות עינא אבל תלאה במסמר וכיוצא בו מותרת שאי אפשר לעופות ולשרצים להחליפה. [נמצא ביד גוי במקום שרוב טבחים ישראלים ורוב המקולין מוכרין שם בשר שחוטה מותר שאין לחוש אלא לשרצים ולעופות המביאים ממרחק] ויש מן הגאונים שהורו [להתיר] בכל בשר שנתעלם מן העין. ואפילו בשר שנמצא מושלך בדרך בעיר שרוב מוכרי בשר ישראלים ולעופות ולשרצים [אין חוששין] כל שכן מי שהניח בשר בביתו ומצאה במקום שהניחה שאין לחוש אע"פ שאין לו סימן ולא טביעות עין אבל מצאה במקום אחר בדין הוא לחוש בכיוצא בזה שאני אומר אותה הלכה וזו אחרת ואפילו הניח עשר ובא ולא מצא אלא תשע חוששין שמא אותן עשר הלכו ואלה אחרות הן ולפיכך בכל כיוצא בזה אם אין לו סימן או טביעות עין אסור. הניח בשר בשוק של גוים יש מי שאומר שאפילו בא ומצאה במקום שהניחה אם אין לו בה טביעת עין או חותם אסורה וכן אם שלחה ביד גוי וי"ל שאם רוב טבחי ישראל אע"פ שרוב אוכלי בשר גוים ואפילו הניחה בשוק בין הגוים ומצאה במקום שהניחה מותרת. גדולה מזו אמרו בנמצא הלך אחר הרוב כ"ש זה שמצאה במקום שהניחה.
